תקציר: טעות קשה באסטרטגיה ובחשיבה מערכתית, היא לפשט את המורכבות, למסגר אותה ולתת לבעיה מורכבת פתרון פשוט, שבו יש קשר בין הבעיה לפתרון. למה? כי אסטרטגיה היא אומנות. רקימת פתרון מורכב לבעיה מורכבת, שאין קשר ישיר בינו לבין הפתרון! המבוך האיראני כמקרה בוחן...
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.
* * *
מדיכאון קולקטיבי עבר עם ישראל להיי, כאילו מלחמת ששת הימים חזרה, ושוב שכחנו את מגבלות הכוח. פיזיקאי אחד צוטט, למשל, באומרו: "זה יותר חד מהניצחון של מלחמת ששת הימים או מלחמת העצמאות. שם ניתן להסביר על פי הטבע. אם זה לא מעשה אלוקי, אז אני כבר לא יודע מה זה נס."
ניסים זה יופי, רק שיש איתם בעיה אחת: הם לא מתרחשים אותו הדבר פעמיים...
היעדר חשיבה אסטרטגית הוא חולשה קולוסאליות של כולנו (שסיבותיה ראויות למאמר נפרד)
כל בעיה מורכבת מפושטת מיד לדף מסרים פשוט:
- "טבח ה- 7 באוקטובר 2023 מלמד אותנו הם ש'הכלה' זה גרוע, ושצריך התקפה". האמנם? מתי כן? מתי לא?
- "במזרח התיכון צריך לדבר ערבית", רק שאף אחד לא יודע מילה ערבית, וכולם מדברים עם עצמם...
- "אסור להקרין חולשה", אבל מתי מקרינים חולשה ואיך לא נקלעים למצב של חולשה?
- "ההרתעה נשחקת"...
- "צריך ישראל חזקה ומרתיעה"... כן, אבל מה זה?
- "צריך לפגוע להם בשדות הנפט". מה זה יעשה לשרידות שדות הגז שלנו?
- "צריך להפוך את טהרן לעיי חורבות"... מה זה יעשה אחר כך לתל אביב?
- "אסור להיות פאסיביים!" תמיד? למה? ואם זה משרת אותי?
הטעות הקשה באסטרטגיה היא לפשט את המורכבות, למסגר אותה ולתת לבעיה מורכבת פתרון פשוט שבו יש קשר בין הבעיה לפתרון.
למה? כי היופי בחשיבה אסטרטגית מערכתית הוא שזוהי אומנות. מתן פתרון מורכב לבעיה מורכבת משמעו, שאין קשר ישיר בין הצעדים שאתה עושה לבעיה ולנקודת הסיום של הפתרון! אין שום דבר מוחלט והכל בהקשר. אתה יכול להתקיף ולהצליח להתקיף ולהיכשל. אתה יכול להכיל ולהצליח, להכיל ולהיכשל. האיראנים הלכו לכאורה על ניצחון בטוח וקיבלו מה? ישראל זכתה מחדש בלגיטימציה בינלאומית בנוגע להגנת גבולותיה.
דמיינו את הזירה המזרח תיכונית כליגת כדורגל
נקודות הליגה הן רמות מסוימות של עוצמה (היכולת לגרום לאחר לעשות את רצוני, אפילו אם לא בא לו, ואפילו אם זה סותר את האינטרסים הבסיסיים שלו). עוצמה יכולה להתווסף או להיגרע ממה שאני עושה או ממה שאני נמנע לעשות, ו/או ממה שקורה לאחרים בסביבה ו/או במעטפת הבינלאומית. כך למשל עוצמתה של איראן נפגעה מאוד - גם מול ישראל - בשל התקיפות האפקטיביות של דאעש בתחומה. הידועה ביותר לאחרונה הייתה בתחילת ינואר 2024, ביום הזיכרון לקסאם סולימאני, שם נהרגו יותר מ-80 בני אדם בפיצוצים בבית הקברות בכרמאן. כך קורה גם איתנו. השסע הפנימי מפחית מאוד את העוצמה הישראלית.
הנבחרות/המדינות עולות ויורדות בדירוג לפי מידת העוצמה שהן צוברות. כשיש לך עוצמה אתה הופך למגנט וכולם רוצים בקרבתך ולהיפך. כשיש לך עוצמה, יתר הזירות נשארות רגועות יחסית. כשאתה מאבד עוצמה כולם בורחים ממך (אוקראינה היא דוגמה טובה. ראו איך המערב מתנער ממנה מרגע שהתחילה להפסיד...). ראו את אוקראינה.
חשיבה אסטרטגית-מערכתית נכונה היא לבחון כל צעד לפי השאלה, האם הוא יוסיף לי נקודות של עוצמה או גורע אותן ממני. כל היתר חסר חשיבות.
למשל, הכנסת משמרות המהפכה לרשימת ארגוני הטרור וסנקציות הן נקודות עוצמה שמעלות אותנו בדירוג. לעומת זאת, תקיפה באיראן היא הימור אסטרטגי. ואם תיכשל? ואם השלכותיה ארוכות הטווח יתהפכו עלינו? למה לחזור על הטעות האיראנית של חמינאי, שבשל מצוקת הרגע (בעיות פנימיות) הפר את 'הסבלנות האסטרטגית' שגזר על עצמו, והידרדר בדירוג?
כמה זמן הליגה הזו תימשך? האיראנים הכינו לנו 10 שנות מלחמת התשה בנוסח מלחמת איראן עיראק, או עד שאחד הצדדים יקרוס. זוהי ריצת מרתון, אבל אנחנו מתייחסים אליה כמו לריצת 100 מטר. האם אנחנו מקבלים החלטות ארוכות טווח שיעצבו את גורלנו? ממש לא. האם למשל נכנסנו לכלכלת מלחמה המנווטת ע"י פאנל המומחים הטובים בארץ לכלכלה? לא. המערכת הפוליטית מתכוננת לבחירות, והכלכלה כפופה לבעיות הרגע. התוצאות בהתאם...
מה מיקומה של ישראל בטבלה? אנסה לשכנע אתכם שעד התקיפה האיראנית ששיפרה את מצבנו, אחרי שנותרנו לבד בסוגיה העזתית, התמקמנוברבע התחתון של הטבלה. משמע, בכל פעולה לא מספיק לנו תיקו. אנחנו צריכים ניצחון. אחרת, נרד ליגה!
ישראל מול איראן - צריך פרופורציות!
קיימים משתנים נצחיים בחיי אומות המשפיעים באופן קבוע על מעמדן הבינלאומי, על תרבותם ועל מסורותיהם:
- שטח גדול;
- אוכלוסייה גדולה וצומחת;
- ומיקום גיאו אסטרטגי מתאים.
מבט על מיקומה של ישראל ביחס לאיראן (נתוני 2020) צריך לתת לנו פרופורציות לגבי סיכויי השרידות שלנו במלחמה ארוכה. מול איראן שממוצבת כמעצמה יש לנו רק יתרון טכנולוגי שגם הוא הולך ונסגר. על כן פיקחות וגמישות, עורמה ותחבולה, הם צו השעה:
המדינה | אוכלוסייה | שטח (קמ"ר) |
סין | 1,355,692,576 נפש | 9,596,961 קמ"ר |
ארצות הברית | 318,892,103 נפש | 9,826,675 קמ"ר |
רוסיה | 142,470,272 נפש | 17,098,242 קמ"ר |
איראן | 80,840,713 נפש | 1,648,195 קמ"ר |
תורכיה | 81,619,392 נפש | 783,562 קמ"ר |
מצרים | 86,895,099 נפש | 1,001,450 קמ"ר |
ירדן | 7,930,491 נפש | 89,342 קמ"ר |
לבנון | 5,882,562 נפש | 10,400 קמ"ר |
ישראל | 7,821,850 נפש | 22,072 קמ"ר |
איך חושבים האיראנים?
האיראנים חיים עדיין תחת הטראומה הקשה של מלחמת איראן עיראק, שבה הותקפו ע"י סדאם חוסיין מול עולם שמוחא כפיים. המודל שלהם הוא מודל של מלחמת התשה שבה האויב קורס כלכלית, מאבד לגיטימציה בינלאומית ומתפרק מבפנים.
הפחד הדמוני שלהם הוא מקואליציה בינלאומית נוסח זו שאורגנה נגד סדאם חוסיין (לכן, גיבוי בינלאומי לישראל מעצים אותה מאוד בעיניהם, וההתגייסות הבינלאומית בליל ה- 14-13 באפריל 2024 למבצע צבאי מתואם גדול בהובלת סנטקום, פיקוד המרכז האמריקני שאחראי גם על אזור המפרץ הפרסי, ובהשתתפות מדינות סוניות, עוררה בהם פחדים נשכחים...).
המשמעויות מכך הן שלוש:
- הדיבורים על 'היום שאחרי' הם הבל. זו מלחמת עשר שנים ואנחנו חייבים להתאים את החשיבה האסטרטגית שלנו לכך.
- לפחות מראית עין של גיבוי בינלאומי הוא הכרח. חייבים לעשות הכל, כדי ליצור לפחות מראית עין של כזו, ואסור להראות החוצה חילוקי דעות עם ארצות הברית.
- לפחות מראית עין של גיבוש פנימי היא הכרח.
- אין שרידות לקטן בלי עורמה ותחבולה.
מה קרה לנו בליל ה- 14-13 באפריל 2024?
זכינו בניצחון תודעתי אדיר ממדים. איראן הפכה לבדיחה של המזרח התיכון, ומוניטין הטילים והכטב"מים שלה נפגע קשה. משמע, קפצנו כמה נקודות בטבלה. הסעודים התחילו פתאום לדבר על הכנסת ישראל לנאט"ו, ותורם של האיראנים הגיע להיכנס לפחדים, לגבי תקיפה ישראלית...
אבל, דברים קורים פעמים רבות מהסיבות הלא נכונות:
- האיראנים לומדים מהר. מבין 110 הטילים הבליסטיים ששוגרו לישראל, כמחציתם היו נפלים, ולא היה צורך ליירטם. זה לא יימשך לעד. הם גם הבינו איזה תמהיל של טילים וכטב"מים הם צריכים, כדי שהגנה של תשתית מסוימת תקרוס ותגיע לאי ספיקה (תארו לכם שהכל היה מופנה לאתר צה"לי אחד...).
- הפסדנו בכלכלה. לילה אחד שרף לנו מיליארדים והמון מיירטים, בעוד הם הוציאו כמה מאות אלפי דולרים ומייצרים כטב"מים בגרושים ובסרט נע. כמה מהלומות אגרוף כאלה ניתן לעשות לפני שמלאי המיירטים ייגמר, או שנקרוס כלכלית?
- הפגיעה בישראל כבר נורמלה, וההצלחה עלולה להוביל את מדינות המערב למחשבה, שבפעם הבאה נסתדר לבד... מערך ההגנה שפרסו האמריקנים, מהמפרץ הפרסי ועד לתורכיה איננו מובן מאליו, ולא בטוח שיהיה גם בפעם הבאה, בטח אם נגיב חזק.
אבל אצלנו אחרי התקיפה חיים באופוריה כאילו ניצחנו שוב את מלחמת ששת הימים... איש כמעט לא מבין שתקיפה כזו היא הימור אסטרטגי: אתם מבטיחים שהתקיפה תהיה הצלחה מסחררת? אולי תיכשל? תחשבו למשל על טייס שבוי. מה זה יעשה לנו? האם נטילת הסיכון הזה עכשיו, במלחמה ארוכה של 10 שנים, שווה? ומה יקרה אחרי התקיפה? שוב היסטריה של "מה הם יעשו הפעם, ומתי?" ולמה לא לקחת את ה"ממתקים" שמציעים לנו בשביל לא לתקוף, לשמור על דימוי חומת הברזל הבלתי חדירה ולהמתין לפעם הבאה?
מי שרצה תגובה מהבטן היה צריך להקים מערך טילים זולים גדול, ולירות אותם ברגע שבו ירו עלינו. אבל לא עשינו את זה, ו'אין ארוחות חינם'.
נספח: רון בן ישי מבין אסטרטגיה...
[לאוסף המאמרים על חשיבה מערכתית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
- אוסף המאמרים על חשיבה מערכתית.
- הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
- אוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות.
- אוסף מאמרי עצמאות וזיכרון.
- אוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים.
- אוסף המאמרים על 'הכלה'.
- מאמר: מתקפה והתקפה – צורת קרב אגרסיבית של כוחות חמושים.
- אוסף המאמרים אודות 'הרתעה'.
- הרחבת המושג: 'מורכבות'.
- מאמר: הכל בהקשר – אחת התכונות החשובות של מערכת מורכבת.
- אוסף המאמרים על 'עוצמה'.
- הרחבה בנושא הצלחה וכישלון.
- הרחבת המושג 'אפקטיביות'.
- הרחבת המושג, 'גמישות'.
- אוסף המאמרים על עורמה ותחבולה.
- הרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם' – לכל דבר יש מחיר!
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2024), חשיבה מערכתית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/1/24.
- פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
- פנחס יחזקאלי (2018), עצמאות וזיכרון באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 13/4/18.
- פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת ששת הימים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/6/18.
- פנחס יחזקאלי (2022), הכלה והשלכותיה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 17/7/22.
- פנחס יחזקאלי (2014), מתקפה והתקפה – צורת קרב אגרסיבית של כוחות חמושים, ייצור ידע, 31/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), הרתעה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2020), הכל בהקשר – אחת התכונות החשובות של מערכת מורכבת, ייצור ידע, 24/3/20.
- פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/8/18.
- פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2015), הצלחה וכישלון: תוצאות המירוץ אל המטרה, ייצור ידע, 16/5/15.
- פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
- יחזקאלי פנחס (2014), גמישות, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2016), עורמה ותחבולה - למה וויתרנו עליהם?, ייצור ידע, 11/2/16.
- פנחס יחזקאלי (2014), 'אין ארוחות חינם' – לכל דבר יש מחיר!, ייצור ידע, 2/5/14.
חייבת להיות תגובה ישראלית והתגובה הזו צריכה להיות בלתי פרופורציונלית.
זו התגובה היחידה שיכולה לזעזע את משחק השח שהם משחקים איתנו.
ההנחות של האיראנים:
1. ארה"ב והמערב חלשים מאד וגם אנטישמיים.
2. ישראל היא 'נמר של נייר', קורי עכביש עם פילוג פנימי (כולל בכוחות הבטחון) שהולך להפיל אותה, שתלויה לחלוטין בארה"ב.
3. הדרך להפיל את ישראל היא בשלב #1 לטוות את רשת הקורים סביבה (הפרוקסי השליחים) ואז לעבור לשלב #2 – הגברת העצימות למלחמת התשה, שתמוטט את ישראל לאורך זמן.
4. בסוף בשלב #3 תבוא המכה הסופית, כשתהיה מעטפת גרעינית, או שלא יהיה צורך בזה כי ישראל תקרוס לבד תחת הפרוקסי, המתקפות מרחוק מאיראן, והפיצול הפנימי.
איראן ביוזמתה עברה לשלב השני לאחר שנים של בניית הכוח עם הפרוקסי – זהו שלב מלחמת ההתשה. כדי להמחיש את העוצמה שלהם הם פעלו משיטחם הם, עם הישג אדיר, למרות התוצאות של פגיעה קלה יחסית.
אחרת – היו נחשבים בעצמם כנמר של נייר.
האיראנים ביקשו לקבוע תקדים, להטיל אימה ובמקביל להימנע (עדיין) מעימות כולל – כי הם בשלב 2, לא 3. ישראל עוד לא מספיק מוחלשת כדי לעבור לשלב 3.
כדי לשבש את האסטרטגיה הזו שלהם (מבית מדרשו של לידל הארט), יש צורך לפגוע בהנחות היסוד של האיראנים ולבטא עוצמה ועצמאות.
כל העוצמה הצבאית שלנו, כל עוד היא כרוכה ב-Mindset של פחד עצמי קמאי של יהדות הגולה, לא מצילה אותנו ממיצוב של חולשה קשה, שמזמינה את איראן ושלוחיה להמשיך במסע המתמשך לפי תוכניתם להרוס אותנו.
במקום זה תגובה ישראלית קשה תעמיד את איראן על קרני הדילמה (וגם את המערב). כל הגיון המערכה שלהם יישמט.
אם יגיבו יקבלו שוב תגובה לא פרופוציונלית ואיום על משטרם (אם נשכיל לבחור מטרות בהתאם).
האם עלולים להיות לתגובה ישראלית לא פרופרציונלית מחירים?
בוודאי.
גם במישור הבינלאומי/אמריקאי וגם במישור של תגובה צבאית של אויבנו.
אנחנו לא יכולים לדעת, אבל בהחלט ייתכנו מחירים לא פשוטים.
אבל העדר תגובה כזו היא עם מחירים גבוהים בהרבה.
אגב, ההנחה שלי שארה"ב במקרה של עימות כולל מול איראן כן תהיה איתנו בכל מקרה. גם אם "נמרה את פיה" כעת.
הסיבה – יש לנו גרעין. אם האיראנים יפעלו מולנו ברמה של מלחמה כוללת עצימה – הגרעין יהיה על השולחן. ואת זה האמריקאים ממש ממש לא רוצים. הם יפגעו בנו בדברים מסויימים, אבל בשורה התחתונה יהיה איתנו עם חימושים ועוד.
יותר מכך, גם מדינות ערב ילחצו על העולם המערבי לסייע לנו במלחמתנו נגד האיראנים – זה אינטרס ישיר שלהם.
המדיניות התבוסתנית פשטה את הרגל כבר מזמן.
הגיע הזמן לחשוב אחרת.
אם אנחנו בראשנו חלשים – אכן אנחנו חלשים. אם אנחנו בראש חזקים – אנחנו אכן חזקים. זה לא רק עוצמה צבאית נטו.
"ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם".
ומילה אחרונה לגבי פרופורציות. איראן היא מדינה עם אוכלוסיה גדולה פי כמה מישראל – אבל האם הציבור שם באמת מוכן היום למות למען משטר האיאתולות "האהוד" או שהם על כרעי תרנגולת? האם יש שם את הלכידות שיש בעם ישראל בזמן צרה (כמו שבא לידי ביטוי בכוחות הלוחמים במיוחד)?
האם הכלכלה שלנו דומה לכלכלה העיראקית או האיראנית? האם העורף המדיני האיראני של רוסיה וסין הוא כזה שהם יגנו עליה ברמה שארה"ב והמערב נחלצים לקואליציה שלנו (גם אם לא נבליג)?
"חשיבה אסטרטגית-מערכתית נכונה היא לבחון כל צעד לפי השאלה, האם הוא יוסיף לי נקודות של עוצמה או גורע אותן ממני."
לעניות דעתי אין ספק שהעדר תגובה משמעותי גורע נקודות עוצמה מישראל בעיני אויביה והעולם.
תגובה עוצמתית תסייע לבניה, שימור וחיזוק העוצמה הלאומית שלנו.
זו גם התגובה היחידה שהולכת לפי תורת הבטחון שלנו, שהוכיחה את עצמה לאורך השנים (וכאשר התעלמו ממנה קיבלנו את 7 באוקטובר).